פיוט, פייטנים ופיוטים >

על אודות הפיוט 
הפיוט, הלא הוא שיר הקודש העברי, נולד כחלק בלתי נפרד מן התפילה בבתי-הכנסת בכל עדות ישראל. בתחילה היה זה ז'אנר קולי בלבד, מחמת האיסור על שימוש בכלי נגינה בבתי-הכנסת, אולם אט-אט, במקביל לעיצובן הסופי של נוסחאות התפילה הקבועות, תפס הפיוט מקום הולך וגדל באירועים משפחתיים וקהילתיים שונים – חתונות, טקסי בר-מצווה וברית-מילה וחאפלות. מחוץ לבתי-הכנסת, החלו הפייטנים לשלב בשיריהם כלי נגינה שונים, ואף הושפעו מהמוזיקה הכללית של ארצות מגוריהם. בארץ-ישראל נהגו מקובלי צפת במאה ה-16 לשלב בלימודם זימרת פיוטים, הנקראת עד היום "שירת הבקשות". 
בית הקונפדרציה משמש בית לעשרות הפקות ואירועים המוקדשים לפיוטים מכל רחבי העולם היהודי, ובהם גם הסדרה האהובה "אעירה שחר", המוקדשת לשירת הבקשות מכל תפוצות ישראל. יוצרים מכל העדות והדורות, השבים אל המורשת המוזיקלית של משפחותיהם בארצות גלותם, חוקרים אותה ומבצעים אותה מחדש – אם בנאמנות למקור ואם כחידושים עכשוויים – הם חלק בלתי נפרד מבית הקונפדרציה. אנו מאמינים כי חקר המורשת המוזיקלית היהודית לדורותיה, שימורה וחידושה, הם חלק בלתי נפרד מקיומה של התרבות הישראלית, ותורמים לעושרה ולגיוון שבה.   
בשנים 2002–2010 התקיים בבית הקונפדרציה מפעל מיוחד שהוקדש לפיוטים ולפייטנים מכל העדות בישראל. המפעל, מהראשונים מסוגו, היה כרוך במחקר היסטורי וסוציולוגי מעמיק ובגילוי שורה ארוכה של פייטנים שפעלו בקהילותיהם. המפעל נעשה בשיתוף עם המרכז לחקר המוזיקה היהודית באוניברסיטה העברית ובשיתוף אתר האינטרנט "הזמנה לפיוט" מייסודה של קרן אבי חי. בכל שנה עמדה במרכז הבמה אחת מתפוצות ישראל, שפייטניה זכו למופע מקצועי ומושקע, תוך שיתוף פעולה עם בכירי המוזיקאים האתניים בישראל. היה זה למעשה המסד שעליו נבנה תחום הפיוט בבית הקונפדרציה, העולה כפורח עד היום, בשורה ארוכה של מופעים וסדרות. 
בפרויקט לקחו חלק עשרות פייטנים ומוזיקאים. להלן מקצתם: הפייטנים דוד מנחם, משה חבושה, הרב רחמים אליהו זיני, האחים מרסל ויצחק אמסלי, משה אריאל לוק, נסים לוגסי, מימון כהן ורבים אחרים; נגני העוד עזרא ברהום, ארמונד סבח, יניב רבה, אלעד גבאי ועוד; הזמרת הדס פל ירדן; המוזיקאי מארק אליהו; רוני איש-רן, פרופ' חביבה פדיה; פרופ' אדווין סרוסי, ורבים רבים אחרים. 
בין המופעים שעלו במסגרת הפרויקט: מופע שהוקדש לפיוטים מהספר "תהילת-ישרים השלם", ממורשת יהדות עיראק; פיוטים מהספר "שיר ידידות", ממורשת יהדות מרוקו; פיוטים מהספר "יגל יעקב", ממורשת יהדות חאלב; מבחר פיוטים מרפרטואר המפטירים; פרויקט שהוקדש למורשתו של אשר שמעון מזרחי, חזן, זמר ונגן עוד; פיוטים ממורשת יהדות אלג'יריה; "יונת רחוקים", מופע בעריכת פרופ' חביבה פדיה, ממסורת הפיוט של יהודי עיראק; מפיוטי העדה הכורדית, בכיכובו של הרב והפייטן דוד מנחם; ואירוע מיוחד לכבוד רבי ישראל נג'ארה, פייטן, מלחין ומגדולי המשוררים העבריים שלאחרי גירוש ספרד. 

מורשת יהדות עיראק
קהילת יהודי בבל (עיראק) התקיימה מחורבן בית ראשון ועד למאה ה-20. יצירתה הרוחנית של הקהילה עיצבה לדורות את פני התרבות היהודית. ראשית יציאתו של הפיוט מתחום הקודש אל תחום החולין התקיימה בתקופת התלמוד, אז חרג הפיוט מן התפילה אל עבר שירת היחיד ועולמו הפנימי. יש כמה רבדים במסורת השירה הפעילה של יהודי בבל, המשקפים תקופות שונות: שירת פייטני ספרד הגדולים, ובראשם ר' שלמה אבן גבירול ור' יהודה הלוי, במאה ה-10; שירתו של ר' ישראל נג'ארה בן המאה ה-16; והשירה החל מהמאה ה-18 ועד ר' יוסף חיים (הבן איש חי), שנפטר בתחילת המאה ה-20. יהודי עיראק, ובעיקר יהודי בגדד, היו חלק משמעותי בעיצוב המוזיקה של עיראק לאורך הדורות. דמויות כמו צאלח ודאוד אלכוותי, עזרא אהרון ואברהם סלמן היו הבסיס לתזמורת הערבית של רשות השידור בישראל.
מורשת יהדות אלג'יריה
יהודי אלג'יריה היו קהילה רבגונית, שפיוטיה הושפעו מתרבויות רבות בעיקר מהמאה ה-16 ואילך, בזכות מהגרים יהודים מטורקיה, מאיטליה, מתוניסיה, ממרוקו ואף אנוסי פורטוגל. כמו כן, לצד פיוטים מקוריים, נעשו בקרב פייטני הקהילה התאמות ללחנים של להיטים צרפתיים-אלג'יראיים פופולריים משנות ה-60, שהיו אהובים על יהודי אלג'יריה.

מורשת יהדות טורקיה וארצות הבלקן (המרחב העות'מאני)
הפיוט במרחב היהודי העות'מאני מושתת על עקרונות המקאם, כלומר המודוסים המוזיקליים (סולמות וקטעי מנגינות אופייניים לסולמות הללו) הקובעים את הצורה המלודית של היצירה ואת אופייה. במורשת זו נכללת אחת המסורות המרתקות ביותר בעולם הפיוט, מסורת המפטירים – אגודות של חזנים פייטנים ומלחינים יהודים שפעלו בבתי-הכנסת בייוון ובטורקיה העות'מאנית החל מהמאה ה-17. המפטירים ביצעו שירי קודש חד-קוליים בהתכנסויות בשבת. 

מורשת יהדות ארם-צובא (יהדות חאלב)
בארם-צובא, היא חאלב שבצפון סוריה, שכנה אחת הקהילות היהודיות העתיקות והמפוארות במזרח התיכון. מימי הביניים, וביתר שאת מהמאה ה-15, היתה בחאלב פעילות פייטנית עשירה, מגוונת ורציפה. עם ההגירה של יהודי חאלב לישראל ולאמריקה בשלהי המאה -19, עבר מרכז הפיוט החאלבי לירושלים ולניו-יורק. המוזיקה של הפיוט החאלבי מושתתת בימינו על המקאם הערבי. עולי חאלב שהגיעו לירושלים הביאו איתם את ספר הבקשות "מקרא קודש" ואת ספר הפיוטים "שירה חדשה", המשמשים את פייטני העדה עד היום. 
מורשת העדה הכורדית (ארם נהריים)
הקהילה היהודית הכורדית התקיימה במשולש דרום-מזרח טורקיה, צפון-מזרח סוריה וצפון עיראק של היום – אזור המזוהה עם ארם נהריים התנ"כית. המוזיקה של יהודי המרחב הזה שונה מאוד מזו של שאר הקהילות היהודיות: זוהי מוזיקה עממית יותר, המושתתת על לחנים קצרים, רובם קצביים מאוד, החוזרים על עצמם עם בתי שיר שונים. ישנם גם לחנים חופשיים, המשמשים לשירה אפית ולקינות. כלי הנגינה האופייניים לאזור הם כלי המיתר סאז והזורנה (מעין אבוב), המלווה לרוב בתוף גדול בשם דאוול, שמנגנים עליו במקלות דקים. הנגינה היתה מלווה לעתים קרובות במחולות קבוצתיים. במרוצת השנים נפתחה הקהילה להשפעות שונות, החל במקאם וכלה במוזיקה שנוצרה בארץ-ישראל. רוב מסורות הפיוט של ארם נהריים כמעט שנעלמו, למעט בקרב כמה משפחות ירושלמיות. אחדים מהפיוטים של העדה משולבים בשירת הבקשות.  

מורשת יהדות מרוקו
יהדות מרוקו היא אחת הקהילות העתיקות בעולם היהודי (לדעת רוב החוקרים, החל מהמאה השנייה לספירה), והיא הגדולה מבין הקהילות היהודיות בארצות האסלאם. עושרה והיקפה של היצירה הפייטנית של עדה זו הוא עצום ויוצא דופן ברבגוניותו. הוא מכיל, בין השאר, את מסורות שירת הבקשות, את שירת האָלָא האנדלוסית בערבית ועברית, את פיוטי התפילה ופיוטים רבים במעגל השנה והחיים. מסורות יהדות מרוקו התעשרה במהלך הדורות בהשפעות מוסלמיות, בֶּרְבֶּרְיוֹת, אפריקאיות, אנדלוסיות ואירופיות. דמויות מרכזיות בעולם היצירה התורנית והעברית לענפיה השונים נולדו ופעלו במרוקו באלף השנים האחרונות, החל בדונש בן לברט, מחולל השירה העברית בספרד ומחבר הפיוט "דרור יקרא", וכלה בר' דוד בוזגלו – גדול המשוררים במחצית השנייה של המאה ה-20, שאף עלה לישראל. רבים מהרבנים והמנהיגים הרוחניים המרכזיים לאורך הדורות עסקו גם בכתיבת פיוטים ובשירה, וניתן לומר שזהו אחד המאפיינים של רבני מרוקו לדורותיהם.