תזטה | אנסמבל מוזיקלי ישראלי-אתיופיתזטה (געגועים באתיופית) הוא פרויקט מוזיקלי בניהולו של אבטה בריהון, שהוקם ביוזמתו, בתמיכתו ובסיועו של בית הקונפדרציה, ונועד לעידוד התרבות המוזיקלית הישראלית-אתיופית המתחדשת. לאחר שיתופי פעולה מוצלחים עם נגנים מסגנונות מוזיקה שונים (ג'אז, בלוז ועוד), כינס בריהון הרכב יוצא דופן, ובו מוזיקאים מתחומים שונים הצוללים אל לבה של המסורת האתיופית, על כלי הנגינה המסורתיים הייחודיים לה: וושנת, החליל האתיופי; קרר, כלי מיתר בעל חמישה-שישה מיתרים, הידוע מתקופת דוד המלך; מסינקו, כלי נגינה עתיק בעל מיתר אחד, שניתן להפיק ממנו עד שבעה צלילים שונים, ועוד.
בין חברי ההרכב:
אבטה בריהון, סקסופון, שירה וניהול מוזיקלי;
זנבה בגשאו, תופים;
תומר מש, בס;
טיבי גולן, חלילים;
אדוניה גוונדו, שירה, מסינקו;
ליאור גוונגול, קרר, שירה;
היווט מקונן, שירה, ואחרים.
שירת הקייסיםשירת הקודש של יוצאי אתיופיה, קהילת ביתא ישראל, פותחה בקרב הקהילה בחבש, והועברה מדור לדור. קהילת יהודי אתיופיה היא העדה היהודית היחידה ששמרה על יהדותה במנותק מעם ישראל, ואף הסתגרה מפני השפעות חיצוניות. לימוד שירת הקודש נעשה באתיופיה במסגרת ההכשרה של הכוהנים (הקייסים) לתפקידם, שארכה 7–10 שנים. בין כלי הנגינה שלהם ניתן למצוא כלי הקשה בלבד. עולם התפילה של יוצאי אתיופיה עומד בפני סכנת הכחדה. אשר על כן, בית הקונפדרציה מקיים שורה ארוכה של פרויקטים המוקדשים לתרבות יוצאי אתיופיה וליצירה האתיופית העכשווית. שירת הקייסים היא אחד מהם.
אחד המופעים שהוקדשו לשירת הקייסים התקיים במסגרת פסטיבל הולגאב 2018, ונקרא
"תפילת ביתא ישראל: המוזיקה הדתית של יהודי אתיופיה". המופע חגג את פרסומו של מחקר חשוב, של האתנו-מוזיקולוג הישראלי-צרפתי
פרופ' שמחה ארום, שנועד לחשוף את הרבדים השונים המרכיבים תפילה יהודית מיוחדת זו. במסגרת המחקר הוקלטו רוב המנהיגים הרוחניים של ביתא ישראל, הקייסים, ולבסוף יצא לאור מבחר נדיר של תפילות אלו. המופע התקיים בהשתתפות קייסים, שביצעו את התפילות יחד עם אמנים ישראלים יוצאי אתיופיה. המופע היה הפקה של המרכז לחקר המוזיקה היהודית באוניברסיטה העברית בירושלים, בשיתוף עם בית הקונפדרציה, הספרייה הלאומית והמרכז הצרפתי למחקר בירושלים.
מופע אחר התקיים ב-2017, ונקרא
"שיבת ציון: געגועים לישראל של מעלה". לכבוד המופע יצרו המשוררת והחוקרת
פרופ' חביבה פדיה והמלחינים
רוחמה כרמל ו
פיקה מגריק פסקול טקסטואלי ורב-קולי, המורכב משירים של פדיה, שבהם שזורות עדויות מסע של עולים מאתיופיה. המלודיות הייחודיות נלקחו מהמסורת המוזיקלית של הקייסים, הקלטות סאונד מבתי-כנסת ומחללים שונים בעיר, ושילבו לחנים של
אבטה בריהון ו
מיטל ברכה.