את עיצובו של הקשר ההדוק בין הפיוט העברי במזרח ובצפון אפריקה לבין אמנות המוזיקה בראשית העידן המודרני אפשר לייחס לר' ישראל נג'ארה (1550?–1625), פייטן ומלחין, מגדולי המשוררים העבריים שאחרי גירוש ספרד, שחי בסוריה רוב ימיו. מתוך חידושיו המוזיקליים שניים בולטים במיוחד: הראשון, נג'ארה הפך לשיטה את הנוהג לחבר פיוטים חדשים על-פי מודלים של שירים קיימים. החידוש השני הוא מיונם של הפיוטים על פי המקאמים (מודוסים מוזיקליים), שהושפע מהמסורת החצרנית העות'מאנית הסובבת. ספרו "זמירות ישראל" שימש השראה לאסופות פיוטים מאוחרות יותר של יהודי המזרח וצפון אפריקה.
בשנת 2009 קיימנו ערב מיוחד ליצירתו של נג'ארה, שרבים מפיוטיו מושתתים על שירים טורקיים, ערביים, ספרדיים ויווניים, וכן על פיוטים עבריים. במופע השתתפו
אלעד גבאי, עוד, קאנון, שירה;
ערן צור, גיטרה, שירה;
יאיר הראל, כלי הקשה ושירה.