אשר שמעון מזרחי, איש רב מעללים, היה מוזיקאי, משורר ופייטן ידוע מאוד בשנות ה-20 של המאה ה-20, שהופיע בארצות ערב ואף בפני קהילות ערביות מוסלמיות בישראל. לאחר מאורעות תרפ"ט נמלט מזרחי מהארץ בשל זעם הערבים על שנטה לציונות (הסיר את התרבוש שהיה מזוהה עימו), וחזר לתוניס, שם היה לדמות מפתח בשירה התוניסאית. גדולי הזמר התוניסאי של אותה תקופה, יהודים ומוסלמים, ביצעו את שיריו. ב-1967 שב לישראל, אחרי היעדרות של כ-40 שנה, ונקבר בה.
בשנת 2006 עלה בבית הקונפדרציה המופע "מקדם ומים", שהתבסס על עבודת מחקר של יעקב אסל, נכדו של מזרחי. המופע התמקד בפיוטיו, שהולחנו על-ידי גדולי המוזיקאים של התקופה, ובשירי הלדינו שכתב. במופע השתתפו אלעד גבאי, קאנון, שירה, הפקה וניהול מוזיקלי; משה אריאל לוק, שירה; ר' דוד מנחם, שירה ונאי; הדס פול ירדן, שירה; יניב רבה, עוד; משה נורי, דרבוקה וכלי הקשה
רבי ישראל נג'ארה
את עיצובו של הקשר ההדוק בין הפיוט העברי במזרח ובצפון אפריקה לבין אמנות המוזיקה בראשית העידן המודרני אפשר לייחס לר' ישראל נג'ארה (1550?–1625), פייטן ומלחין, מגדולי המשוררים העבריים שאחרי גירוש ספרד, שחי בסוריה רוב ימיו. מתוך חידושיו המוזיקליים שניים בולטים במיוחד: הראשון, נג'ארה הפך לשיטה את הנוהג לחבר פיוטים חדשים על-פי מודלים של שירים קיימים. החידוש השני הוא מיונם של הפיוטים על פי המקאמים (מודוסים מוזיקליים), שהושפע מהמסורת החצרנית העות'מאנית הסובבת. ספרו "זמירות ישראל" שימש השראה לאסופות פיוטים מאוחרות יותר של יהודי המזרח וצפון אפריקה.
בשנת 2009 קיימנו ערב מיוחד ליצירתו של נג'ארה, שרבים מפיוטיו מושתתים על שירים טורקיים, ערביים, ספרדיים ויווניים, וכן על פיוטים עבריים. במופע השתתפו אלעד גבאי, עוד, קאנון, שירה; ערן צור, גיטרה, שירה; יאיר הראל, כלי הקשה ושירה.
אשר שמעון מזרחי. צילום: לא ידוע, נחלת הכלל (Public Domain), מתוך Wikimedia Commons