בחירתו של המשורר תמיר גרינברג לקרוא את ת"ס אליוט מפתיעה. מה סוד משיכתו של גרינברג אל המשורר האנגלי-אמריקאי העמוס במיתולוגיות ובטקסטים נוצריים? מה הוא רואה מעבר לשלל הדימויים? האם מחזותיו של אליוט קוסמים לו, או אולי המוזיקה המכשפת שבפואמה "בארץ הישימון", שתורגמה על-ידי כמה משוררים עברים?
מוזיקה: הדרה לוין ארדי שירה, פסנתר
ת"ס אליוט (1934). צילום: Lady Ottoline Morrell, ויקיפדיה
